בית ישן צמוד קרקע במושב גמזו, 115 מ"ר, עבר בירושה.
בני הזוג ביקשו לשפץ את המבנה, שהיה צר, ארוך ולא ישר, ולהתאים אותו לצורכיהם.
כשהגעתי לראשונה לבית של בני הזוג זה היה ביום שישי, בזמן ההכנות לשבת, וראיתי את הדינמיקה החמה בתוך הבית: יוצאים, באים, אורחים מגיעים, בישולים ריחניים.
בן הזוג הגיע עם אשכוליות מהקטיף וכיבד אותי בשקית גדולה. כל האווירה הייתה של משפחה שורשית, חמה.
המפגש הזה היווה את ההשראה לבניית פלטת הצבעים והחומרים, שבמרכזה צבעי אדמה: ירוקים, חמרות ואפורים. עיצוב שמביא איתו קווים נקיים ולא צעקניים, ומצד שני משלב צבע במידה הנכונה ומביא איתו את החום, הארצישראליות והחיבור לשורשיות שכל כך בולטת באופיים.
השיפוץ כלל החלפת כל הקיים ברמת החומרים, הצבע והאביזרים, תוך עמידה במסגרת התקציבית. המחסן הקיים הוזז ממקומו, וכך גם שירותי ההורים המקוריים, והתאפשר תכנון חדר נוסף לבת הצעירה. בחדר הותקנה דלת זכוכית, על מנת להכניס את האור שנמצא בתוך החדר אל תוך המסדרון.
הפרוזדור הוצר מרוחב של כמעט שני מטרים לטובת הגדלת החדרים. יחידת השירותים והמקלחת של חדר המאסטר, שזזה ממקומה, תוכננה מחדש בגב שירותי האורחים, מה שאפשר שימוש באינסטלציה קיימת וקבלת חדר רחצה מרווח.
ביטול הקירות שחצצו בין פינות הסלון למטבח אפשר לפתוח ולהגדיל את החלל הכללי – גם בלי להוסיף לו מטר מרובע אחד.
המטבח נמשך לכיוון פינת האוכל, ובכך נוצר רצף ויזואלי של חלל ציבורי אחד גדול, פתוח ומואר, בניגוד למראה הסגור והכוכי שהיה לפני השיפוץ.
עוצב בשיתוף עם האדריכל עודד ביתן
צילום: אסף ברנר